דוב אברמסון, נר‭ ‬מצווה: אלטרנטיבה‭ ‬ויזואלית‭ ‬למניין‭ ‬המצוות, 2003
613 נרות נשמה (אלומיניום ושעווה), תוויות בהדפס על נייר
אוסף המוזיאון היהודי בניו-יורק


״כי נר מצוה ותורה אור״
(משלי ו, כג)

את תרי״ג המצוות שנצטוו בני ישראל בסיני אנו מוצאים, מאז תקופת הגאונים, בצורת רשימות שונות של ״מנייני המצוות״. רשימות בהן נמצאים זה לצד זה דירקטיבות מלאות הוד והדר (״אנכי ה׳ אלהיך״), איסורים אשר נראה כי טבועים הם כבר בנפש האדם ובמוסר האנושי (״לא תרצח״), חוקים שניתן לומר כי אם הם לא תמוהים, הם ודאי לא מובנים מאליהם (״והיו לטוטפות בין עיניך״), וענייני יום-יום טריויאליים (״ועשית מעקה לגגך״).

המיצב שלפנינו מציע אלטרנטיבה חזותית ל״מניין המצוות״, ומבקש להמחיש את המצוות לא רק כרוח, אלא כחומר – גם אם חומר מאיר. חומר אחיד, סדרתי, אשר במבט ראשון מראה את שש מאות ושלוש עשרה המצוות כמוצר שנוצרו באותו פס הייצור, ואשר ההבדלים ביניהם באים לידי ביטוי רק בתווית שעל גביהם. במבט קרוב יותר, ניתן לראות שעל גבי התווית כל מצוה מצוידת באייקונים המורים על סוג המצוה או הוראתה, בדומה להוראות הכביסה שעל תוויות בגדים המצריכים סוגים שונים של כביסה: מי חייב במצוה, היכן ובאיזה זמן היא תקפה, ומה העונש שהעובר עליה חייב לשאת.

המיצב מבקש לעורר שאלות אודות הקשרים שבין המצוות, המפריד ביניהן והמאחד אותן, את הבחירה (המאוחרת יחסית) לפרוט ״תורת חיים״ ל-613 פרטים, וכיצד המתבונן תופס את מקומו אל מול המבנה הזה של אור וחומר.