וידוי: הניגון

דוב אברמסון, וידוי: הניגון, 2007
אלומיניום ועץ
אוסף פרטי

מעשה ביהודי עובר דרכים שבא לעיר אחת קודם ראש השנה.
שאל את אנשי העיר: מי עובר כאן לפני התיבה בימים נוראים?
אמרו לו: נגר אחד יש בעירנו שעובר לפני התיבה.
שאל היהודי: וכיצד הוא נוהג בתפילתו?
אמרו לו: כל הוידויים של יום הכיפורים הוא אומר בניגונים של שמחה.
שלח היהודי אחר הנגר ושאלו: מפני מה אתה מזמר את הוידויים בשמחה?
אמר לו: אדם שנשבר לו כלי יקר והוא מתקנו,
בשעה שהוא מתקן את הכלי מזמר הוא ניגונים של שמחה,
שאין לך שמחה כשמחה של תיקון.
אמר אותו יהודי: יהי חלקי עמכם.

היצירה וידוי: הניגון מציעה המחשה פיזית למכשיר שההלכה היהודית מספקת לנו לתיקון השבר והחטא – וידוי הדברים – שבלעדיו, כך על פי הפוסקים, האדם איננו יכול לעשות תשובה.

וידוי: הניגון הוא כלי נגינה המורכב מ-22 קלידים לבנים עליהם חרוט ה”וידוי זוטא” שחיבר ר’ עמרם גאון במאה התשיעית לספירה – “אשמנו, בגדנו, גזלנו” וכו’. כל אות באלפא-ביתא מיוצגת בוידוי הזה, המנוסח בלשון רבים קולקטיבית, הנאמר בחיפזון-משהו כשלוש מאות ימים בשנה בתפילות החול, ואשר שרים אותו בקהילות רבות ביום הכיפורים בניגון שיש בו הכנעה, שמחה, ונדמה שאף הקלה. ההלכה אף מבקשת ממי שיכול לעשות זאת, לומר וידוי זה על ערש דווי.

המוסיקה מתנגנת מכלי הוידוי בצורה המזכירה ”הכאה על חטא” – הכאת האגרוף על הלב – ומפיקה צלילים המבקשים לבטא שמחה של תיקון.