דוב אברמסון, יה, 2010
הדפס דיגיטלי, 100/70 ס״מ

בשנים האחרונות, בהן אימצתי את בית הכנסת הקטן של יוצאי צפון-אפריקה ברחוב שאני גר בו לתפילות יום הכיפורים, נחשפתי לפיוט היפהפה 'יה שמע אביוניך' של רבי יהודה הלוי המושר בעוצמה רבה בפתחה של תפילת המנחה.

הפיוט פותח בפניה ישירה לאל – פניה שהיא כמעט בלתי פורמלית – 'יה', כמו ילד הקורא לחברו במגרש המשחקים. הבית הראשון של הפיוט, המובא ביצירה, הוא כולו מעין בקשה לתשומת לבו של האל, בקשה הפונה באופן מיוחד לחוש השמיעה שלו, כביכול ('שמע', 'אזנך').

המילים בבית זה של הפיוט משקפות את הצורך העמוק שלנו – האביונים הפונים אל האל – למצוא אוזן קשבת אצל בורא העולם. על כן אנחנו פונים אליו בכל דרך אפשרית – בתפילה, בפיוט, בשירה – ועל כל מקרה שלא יהיה גם בשפת הגוף, המיוצגת כאן באמצעות המילה 'יה' בשפת הסימנים. צורת הסימנים מהדהדת את התגיות המופיעות מעל האות המקראית.

הפיוט 'יה שמע אביוניך' נוגע בחרדה הקיומית של המתפלל –  התהיה והתקווה שיש מי ששומע ומקשיב, סולח ומוחל. אנו שרים ומתחננים כילד המושך בלי הרף בכנף בגדו של אביו על מנת לקבל את תשומת ליבו – 'אבינו לבניך – אל תעלם אזניך'.